חודש אפריל חלף והיה מטורף. המשפחה של אמא שלי ביקרה, אחריהם המשפחה של אבא שלי, ואחריהם החברה הכי טובה שלי הגיעה לתשעה ימים שבמהלכם לא נשארה אבן שלא הפכנו פה בלונדון.
אבל עכשיו חזרנו לשגרה, והגיע הזמן גם לחזור לכתוב, ומה יותר מתאים לפוסט הקאמבק שלי מאשר המאכל הכי מתוק בעולם - קאפקייקס.
את הקאפקייקס של לולה גיליתי זמן קצר מאוד אחרי שהגעתי לכאן, בזכות המלצה של חברה, לה אני חבה את כמה מהמקומות המוצלחים ביותר שהכרתי פה.
הסתובבנו בכלבו הענק והיוקרתי Selfridges ברחוב אוקספורד (סימן זיהוי - שקיות צהובות [פריימרק - שקיות חומות, Forever 21 - ורודות, ואם הסתובבתם אי פעם באוקספורד אתם יודעים על מה אני מדברת]) כשהחברה המדוברת הצהירה שאין מצב שנגור בלונדון ולא נכיר את לולה. אני יכולה להעיד על עצמי שגם ככה הסיכוי שאני אגיד לא למשהו מתוק הוא אפסי עד לא קיים, וכשהיא הזכירה את המילה קאפקייקס ידעתי באותו רגע שהולך להיות פה רומן ארוך, מתמשך ומשמין עד מאוד. וצדקתי.
אם יורשה לי רק הערה קטנה בקשר להשמנה. אם מישהו (או יותר נכון מישהי) רוצה להתחיל מסע סטייל Eat, Pray, Love, אני מציעה לעזוב את איטליה ולהזמין את הטיסה הראשונה ללונדון. בין העוגיות (פוסט על Ben's Cookies עוד יגיע), הסקונס, ה- Shortbread וה- custard creams, שלא לדבר על המבחר המטורף של שטויות שיש בכל סופר ובכל מכולת, אני מתפלאת שעדיין לא צריך לגלגל אותי ברחוב או לחילופין שעדיין לא חטפתי הרעלת סוכר. למעשה נראה שלא זזתי במשקל יותר מדי מאז שהגעתי לכאן (לא מתחייבת בעניין הסוכר), ואני כנראה יכולה לזקוף את זה לזכות הקילומטרים הרבים שאני גומעת בהליכה, ולעובדה שאני מאוד משתדלת לשמור שהתפריט הרגיל שלי יהיה דל שומן ככל האפשר. אני מאוד משתדלת, למרות נטייתי הטבעית, לא להרגיש רע יותר מדי על כל דבר שאני אוכלת. אם אתם מתכננים ביקור בלונדון אני מציעה לעשות את אותו הדבר ופשוט ליהנות מההיצע, כי באמת שאין דברים כאלה.
אבל נחזור לעניינינו. כמו שאתם יכולים להתרשם מהתמונות למעלה, קשה מאוד לעבור ליד הדוכן של לולה ולא לעצור להסתכל. הקאפקייקס מקסימים, צבעוניים ומתוקים - באמת כל מה שקאפקייק צריך להיות. ויש כל כך הרבה טעמים שכל פעם אני מתקשה להחליט מה לנסות.
הקאפקייקס באים בשני גדלים - רגיל ומיני, כששני מיני לדעתי הם קצת יותר קטנים מאחד גדול. ולכן עצתי המתקדמת היא לקחת שניים קטנים במקום אחד גדול, וכך לטעום שני סוגים במקום אחד. אבל מכיוון שלא נתתי לעצמי את עצתי המתקדמת בביקור הראשון, בחרתי בקאפקייק גדול בטעם Rocky Road, והוא נראה כך:
הוא היה מצויין. כמו שגם היו כל אחד ואחד מהקאפקייקס שניסיתי מאז אותו ביקור ראשון. ההיילייט הצפוי הוא Red Velvet. ההיילייט הפחות צפוי מבחינתי היה ה- Chocolate Milk, כי אני בדרך כלל לא כל כך בעד קאפקייק שוקולד, מה שאולי עומד בניגוד מוחלט לכל מה שאני מאמינה בו בחיים (שזה שוקולד, למקרה שתהיתם), אבל לרוב אני מרגישה שקאפקייקס בטעם שוקולד מפספסים את המטרה, יבשים מדי, ולא צבעוניים מספיק. בכל מקרה, האחד הספציפי הזה היה מעולה, לא יבש בכלל וכיפי מאוד. אבל הכוכב שהכי פחות ציפיתי שיהיה לי טעים היה קאפקייק גזר. מכירים את הבדיחה על הארנב שביקש עוגת גזר? אז אני לא בדיוק חולקת איתו את הדעה, אבל אם אני כבר הולכת וקונה משהו מתוק, למה שזה יכלול ירק?
אבל לולה העמידו אותי על טעותי כשטעמתי את הגרסה שלהם לעניין. קאפקייק גזר ופקאנים, עם ציפוי של cream cheese כמו של רד ולווט. גאונות, ואפילו רגשות האשמה המדוברים קצת מתפוגגים אם זה מה שבוחרים להזמין.
וקצת על לולה באופן כללי. יש להם ארבעה סניפים, שניים בחנויות ברחוב אוקספורד - סלפריג'ס וטופ שופ, אחד בכלבו Harrods המפורסם, וסניף הבית שלהם ב- Mayfair. אפשר גם להזמין את כל המוצרים שלהם, שכוללים גם עוגות ומגשים לאירועים מיוחדים, מהאתר שלהם. טרם התנסיתי בהזמנה מהאתר אז אני לא יכולה לספר איך זה בדיוק הולך, אבל מסתבר שרוב המכירות שלהם מתנהלות דווקא דרך שם. אני אישית אעדיף כל פעם לקפוץ לבקר באחת החנויות שלהם, כי כמה שהאתר חמוד וצבעוני - החנות הרבה יותר.
כל המוצרים שלהם הם עבודת יד ונאפים בכל יום. לרוב יש את המבחר הרגיל ועוד כמה קאפקייקס מיוחדים. בעמוד הפייסבוק שלהם אפשר להתעדכן בכל ההמצאות החדשות ובכל הספיישלים שלהם. לאחרונה ראיתי קאפקייקס מיוחדים לסיינט פטריקס דיי, לפסחא וליום האם.
ואם אתם לא חובבי קאפקייקס, ולא הצלחתי לשכנע אתכם, זה בסדר גמור. רק תגידו איזה מתוקים אתם אוהבים ואני אמצא אותם בשבילכם. נשבעת שיש פה הכל.
