הביטוי Afternoon Tea, ביחד עם המושג five o'clock, הם שני מונחים ידועים ומוכרים שהפכו כבר למיתוס או לסוג של אגדה אורבנית, שבבסיסה עומדת ההנחה שבשעה חמש בצהריים האנגלים חדלים מכל עיסוקיהם ומתפנים לשתיית תה של השעה חמש. אני לא מתיימרת להיות מומחית בענייני בריטים (עדיין), אבל יש לי כמה אבחנות בעניין הזה, שיכולות לשפוך אור על הנושא:
א. הבריטים אכן מאוד מאוד אוהבים את התה שלהם.
ב. כל שעה היא שעה טובה לשתות תה (ואין סיכוי שהם יחכו עם זה עד השעה חמש).
ג. בשעה חמש כולם יוצאים מהעבודה ועושים את דרכם לפאב הקרוב, ואני מבטיחה לכם שזה לא במטרה לשתות תה.
אז מה בעצם העניין?
אז ככה: המילה tea, מלבד היותה מילה שמתארת את המשקה המדובר, היא גם שם של ארוחה שאנחנו קוראים לה בעברית "ארוחת ארבע / מנחה". כלומר, ארוחה קלה שממוקמת בין ארוחת הצהריים לארוחת הערב. המונח הזה מקובל בעיקר במדינות שותות תה, כמו אנגליה. עכשיו, afternoon tea בעצם מתאר את אותו המנהג של ארוחת ארבע שהתפתח בבריטניה, והיה נפוץ בעבר בקרב בריטים הן מהמעמד הגבוה והן מהמעמד הנמוך. היום, המנהג נפוץ בעיקר בקרב תיירים. אבל זה בסדר, אני פה רק שלושה חודשים ובשום מובן אינני מקומית, ולכן לא התביישתי (ואפילו שמחתי מאוד להצעה) לקחת את משפחתי לתה אחר הצהריים מסורתי במסעדת The Wolseley, שמאז פוסט שקראתי באיזה בלוג אופנה ממש רציתי לבדוק.
המקום מגיש תה אחה"צ בין השעות שלוש וחצי לשש וחצי, ורצוי להזמין מקום זמן ניכר מראש (שבועיים-שלושה לפחות). המסעדה מאוד גדולה וכשהגענו לשם בארבע היא הייתה מלאה אנשים והמשיכה להיות מלאה לכל אורך הארוחה שלנו. בגלל הגודל, המסעדה די רועשת והמונית, אבל התה היה כל כך נפלא שזה ממש לא משנה. כפי שכבר ציינתי, תה זה לא רק תה אלא שם של ארוחה, ובהתאם אפשר לבחור בין שלוש אפשרויות שונות:
Cream tea - תה לבחירה, וסקונס.
Afternoon tea - תה לבחירה, finger sandwiches, מבחר של עוגות ומאפים, וסקונס.
Champagne tea - אותו הדבר כמו הקטגוריה הקודמת, רק עם שמפניה ללא הגבלה.
אנחנו בחרנו באופציה המסורתית של afternoon tea, שכוללת בעצם cream tea ועוד פינוקים. כל זוג מקבל מגש בעל שלוש קומות, שבקומה הראשונה סנדביצ'וני אצבע עם כל מני ממרחים (סלט ביצים, עוף, סלמון ועוד), בקומה השנייה מגוון עוגות קטנות, ובקומה השלישית סקונס, שיקבלו פסקה משלהם.
כשהזמנו את זה תהינו האם נהיה שבעים אחרי שנסיים או שנצטרך לתכנן גם איפה לאכול ארוחת ערב. אני לא אשאיר אתכם במתח - היה לנו קשה לזוז אחרי שסיימנו, וחלקים מהמשפחה שלי (בעצם כולם מלבדי ומלבד בעלי) לא הצליחו לסיים את המגשים שלהם.
ההגשה הייתה מקסימה ואלגנטית, וכמובן שצילמנו כמה שיותר לפני שהתנפלנו. התה מגיע בקנקני כסף אישיים, עם קנקן חלב קטן (הרי אי אפשר בלי) ומסננת כדי למזוג בעזרתה את התה לספל.
כל הסנדביצ'ונים היו עשויים בקפידה ונפלאים בלי יוצא מן הכלל. העוגות היו נחמדות מאוד, חלק יותר טובות מהאחרות. עוגת הגבינה הייתה בעיקר נהדרת.
אגב, המאפה הקטן שרואים בתמונה, עם המילוי האדום, הוא מאפה רובהרב. מעולם לא שמעתי על הפרי ההזוי הזה עד שהגעתי לכאן, אבל מסתבר שהבריטים עפים עליו לגמרי. הוא לא כזה טעים, ולכן התיאוריה שלי היא (ושוב, אינני מומחית לענייני בריטים) שבגלל שזה הפרי היחידי שהם מצליחים לגדל כאן הם עושים כאילו הוא ממש טעים ומכניסים אותו לכל דבר (שימו לב ליצור המוזר הזה).
בכל אופן, השיא של הארוחה היה הסקונס, שעל שמן קרוי ה- cream tea. תוציאו בבקשה את התמונה של תה עשוי מקרם מהראש שלכם. המילה cream לא מתייחסת לתה עצמו (שוב) אלא לסקונס שמוגשים בליווי ריבה ומשהו מדהים שנקרא clotted cream, לא בגלל חסימת העורקים שתהיה לכם אחרי שתאכלו אותו (למרות שלא הייתי מתפלאת), אלא כי מדובר בשמנת מאוד עשירה, שמכילה לפחות 55% שומן. וככה סקונס אמורים להיות מוגשים - עם ריבה ושמנת. המסורת אומרת לחתוך אותן באמצע, למרוח שמנת ואז ריבה, לסגור ולאכול. להלן מדריך מצולם (או אם תרצו - סתם תמונות שלי אוכלת סקונס):
ואם זה לא נראה/נשמע לכם מדהים, באמת שאין עוד שום דבר שאני יכולה לעשות בשבילכם.
הערה קטנה בקשר למחיר: אם אתם רוצים ליהנות מתה אחה"צ כולל הכל, יש מגוון של אפשרויות ובהתאם מגוון של מחירים. ייתכן ששמעתם על תה ב- Ritz, ויש גם בהרבה מלונות אחרים (ב- Savoy אמור להיות נהדר אפילו יותר), אבל כדאי שתהיו מאוד Ritz אם אתם מתכננים ללכת לשם - התענוג יעלה לכם לפחות 40 פאונד לבנאדם. לעומת זאת יש הרבה מסעדות כמו זו שאנחנו הלכנו אליה שיגישו לכם תה עם סנדביצ'ונים והכל בכ- 20 פאונד לאדם, ואפשר למצוא גם בפחות. החוויה הייתה נפלאה, ואין שום צורך לקחת משכנתה בשביל ליהנות מקצת מסורת.
בעוד כמה ימים אנחנו הולכים לתה במסעדת האחות של The Wolseley שנקראת The Delaunay. ככה, ללכת על בטוח אבל גם לנסות משהו קצת אחר. מבטיחה לדווח אם היה טוב באותה המידה, למרות שאני בטוחה שכן.
The Wolseley
The Delaunay
א. הבריטים אכן מאוד מאוד אוהבים את התה שלהם.
ב. כל שעה היא שעה טובה לשתות תה (ואין סיכוי שהם יחכו עם זה עד השעה חמש).
ג. בשעה חמש כולם יוצאים מהעבודה ועושים את דרכם לפאב הקרוב, ואני מבטיחה לכם שזה לא במטרה לשתות תה.
אז ככה: המילה tea, מלבד היותה מילה שמתארת את המשקה המדובר, היא גם שם של ארוחה שאנחנו קוראים לה בעברית "ארוחת ארבע / מנחה". כלומר, ארוחה קלה שממוקמת בין ארוחת הצהריים לארוחת הערב. המונח הזה מקובל בעיקר במדינות שותות תה, כמו אנגליה. עכשיו, afternoon tea בעצם מתאר את אותו המנהג של ארוחת ארבע שהתפתח בבריטניה, והיה נפוץ בעבר בקרב בריטים הן מהמעמד הגבוה והן מהמעמד הנמוך. היום, המנהג נפוץ בעיקר בקרב תיירים. אבל זה בסדר, אני פה רק שלושה חודשים ובשום מובן אינני מקומית, ולכן לא התביישתי (ואפילו שמחתי מאוד להצעה) לקחת את משפחתי לתה אחר הצהריים מסורתי במסעדת The Wolseley, שמאז פוסט שקראתי באיזה בלוג אופנה ממש רציתי לבדוק.
המקום מגיש תה אחה"צ בין השעות שלוש וחצי לשש וחצי, ורצוי להזמין מקום זמן ניכר מראש (שבועיים-שלושה לפחות). המסעדה מאוד גדולה וכשהגענו לשם בארבע היא הייתה מלאה אנשים והמשיכה להיות מלאה לכל אורך הארוחה שלנו. בגלל הגודל, המסעדה די רועשת והמונית, אבל התה היה כל כך נפלא שזה ממש לא משנה. כפי שכבר ציינתי, תה זה לא רק תה אלא שם של ארוחה, ובהתאם אפשר לבחור בין שלוש אפשרויות שונות:
Cream tea - תה לבחירה, וסקונס.
Afternoon tea - תה לבחירה, finger sandwiches, מבחר של עוגות ומאפים, וסקונס.
Champagne tea - אותו הדבר כמו הקטגוריה הקודמת, רק עם שמפניה ללא הגבלה.
אנחנו בחרנו באופציה המסורתית של afternoon tea, שכוללת בעצם cream tea ועוד פינוקים. כל זוג מקבל מגש בעל שלוש קומות, שבקומה הראשונה סנדביצ'וני אצבע עם כל מני ממרחים (סלט ביצים, עוף, סלמון ועוד), בקומה השנייה מגוון עוגות קטנות, ובקומה השלישית סקונס, שיקבלו פסקה משלהם.
כשהזמנו את זה תהינו האם נהיה שבעים אחרי שנסיים או שנצטרך לתכנן גם איפה לאכול ארוחת ערב. אני לא אשאיר אתכם במתח - היה לנו קשה לזוז אחרי שסיימנו, וחלקים מהמשפחה שלי (בעצם כולם מלבדי ומלבד בעלי) לא הצליחו לסיים את המגשים שלהם.
ההגשה הייתה מקסימה ואלגנטית, וכמובן שצילמנו כמה שיותר לפני שהתנפלנו. התה מגיע בקנקני כסף אישיים, עם קנקן חלב קטן (הרי אי אפשר בלי) ומסננת כדי למזוג בעזרתה את התה לספל.
כל הסנדביצ'ונים היו עשויים בקפידה ונפלאים בלי יוצא מן הכלל. העוגות היו נחמדות מאוד, חלק יותר טובות מהאחרות. עוגת הגבינה הייתה בעיקר נהדרת.
אגב, המאפה הקטן שרואים בתמונה, עם המילוי האדום, הוא מאפה רובהרב. מעולם לא שמעתי על הפרי ההזוי הזה עד שהגעתי לכאן, אבל מסתבר שהבריטים עפים עליו לגמרי. הוא לא כזה טעים, ולכן התיאוריה שלי היא (ושוב, אינני מומחית לענייני בריטים) שבגלל שזה הפרי היחידי שהם מצליחים לגדל כאן הם עושים כאילו הוא ממש טעים ומכניסים אותו לכל דבר (שימו לב ליצור המוזר הזה).
בכל אופן, השיא של הארוחה היה הסקונס, שעל שמן קרוי ה- cream tea. תוציאו בבקשה את התמונה של תה עשוי מקרם מהראש שלכם. המילה cream לא מתייחסת לתה עצמו (שוב) אלא לסקונס שמוגשים בליווי ריבה ומשהו מדהים שנקרא clotted cream, לא בגלל חסימת העורקים שתהיה לכם אחרי שתאכלו אותו (למרות שלא הייתי מתפלאת), אלא כי מדובר בשמנת מאוד עשירה, שמכילה לפחות 55% שומן. וככה סקונס אמורים להיות מוגשים - עם ריבה ושמנת. המסורת אומרת לחתוך אותן באמצע, למרוח שמנת ואז ריבה, לסגור ולאכול. להלן מדריך מצולם (או אם תרצו - סתם תמונות שלי אוכלת סקונס):
ואם זה לא נראה/נשמע לכם מדהים, באמת שאין עוד שום דבר שאני יכולה לעשות בשבילכם.
הערה קטנה בקשר למחיר: אם אתם רוצים ליהנות מתה אחה"צ כולל הכל, יש מגוון של אפשרויות ובהתאם מגוון של מחירים. ייתכן ששמעתם על תה ב- Ritz, ויש גם בהרבה מלונות אחרים (ב- Savoy אמור להיות נהדר אפילו יותר), אבל כדאי שתהיו מאוד Ritz אם אתם מתכננים ללכת לשם - התענוג יעלה לכם לפחות 40 פאונד לבנאדם. לעומת זאת יש הרבה מסעדות כמו זו שאנחנו הלכנו אליה שיגישו לכם תה עם סנדביצ'ונים והכל בכ- 20 פאונד לאדם, ואפשר למצוא גם בפחות. החוויה הייתה נפלאה, ואין שום צורך לקחת משכנתה בשביל ליהנות מקצת מסורת.
בעוד כמה ימים אנחנו הולכים לתה במסעדת האחות של The Wolseley שנקראת The Delaunay. ככה, ללכת על בטוח אבל גם לנסות משהו קצת אחר. מבטיחה לדווח אם היה טוב באותה המידה, למרות שאני בטוחה שכן.
The Wolseley
The Delaunay
ניסיון שני: זה נראה כל כך טעים :)
השבמחק